פסק-דין בתיק ת"א 23735-11-09

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 .

המחלוקת על הנזק.

רקע

1. התובע יליד 17.11.62, נפגע ביום 15.6.04 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה. התאונה אירעה עת נהג התובע באופנוע בשירות מעביד. התובע פונה לחדר מיון בבית החולים שיבא. שם אובחנו שבר בכף רגל שמאל, שבר במרפק שמאל, חבלות ורגישות בעמוד שדרה צווארי ומותני ובכתף ימין. התובע טופל שמרנית.

2.  בהמשך טופל בקהילה לרבות באמצעות פיזיותראפיה.

הליכים במל"ל

3.  המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק שהתובע עבד במהלך התקופה 16.6.04 - 31.8.04. כאן ערער התובע לראשונה לבית הדין לעבודה. בפסק דינו מיום 30.4.07 קיבל בית הדין את גרסת התובע לפיה לא עבד אלא ביקר בעסקו מספר פעמים לדקות ספורות ושם חתם על מעט חשבוניות. המל"ל שילם לתובע מענק נכות זמנית לתקופה זו.

4.  ביום 21.11.07 קבעה וועדה רפואית ראשונה את נכויותיו של התובע, הכל לפי התוספת ל תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] התשט"ז - 1956 והתוספת [" התקנות"]:

נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה 16.6.04 - 31.8.04.

נכות צמיתה החל מיום 1.9.04:

 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37 [5] [א].

 10% בגין הגבלות תנועות במרפק לפי סעיף 41  [7] [ב] [3].

 5% בגין הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 [8] [א].

בהמשך הופעלה  תקנה 15 כך שהנכות הועמדה על -  29%.

5. המל"ל החל לשלם לתובע קצבת נכות אך ערר על קביעות הוועדה. וועדת הערר קיבלה את הערר באופן חלקי וקבעה: 

5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף ה"סל" 35 [1]  בין  א' ל - ב'

10% בגין הגבלות  ביישור ובכיפוף המרפק כשכל אחת מהן אינה מייצרת נכות ולפי סעיף 41 [8].

5% בגין הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני.

והתוצאה - הנכות הצמיתה הועמדה על 18.75%.